נשוי לפמיניסטית

שחף לא האמין שאשת חלומתיו תהפוך לסיוט חייו

וידויים וסודות | שני, 01 אוקטובר 2012 17:53

אף פעם לא אמרתי מילה אחת רעה על נשים. בדיוק ההפך, אני מאוד מעריך נשים, ולמרות שלא היה לי מגע איתן מאוד הערכתי את התנועות הפמיניסטיות. הטעות הגדולה של חיי התחילה כאשר אישתי הודיעה לי שהיא רוצה ללכת "לסדנא להעצמה נשית". אז עוד לא ידעתי במה מדובר וחשבתי שדווקא יהיה נחמד אם יהיה לה משהו להתעסק בו מעבר לעבודה. אני רוצה לציין ששנינו אנשים משכילים בעלי תואר שני מתחומים יחסית דומים. בימים הראשונים היא הייתה חוזרת מהסדנא והיינו יושבים, מדברים ואפילו מצחקקים קצת על החומרים שהיו מועברים בסדנא. סה"כ לקחתי את זה ברוח מאוד טובה אפילו שרבים מהתכנים נראו לי שטויות. לאט לאט הכל התחיל להידרדר. היא התחילה להתרחק ממני לחלוטין. בהתחלה לא חשבתי לקשר את זה בכלל לסדנא, חשבתי שזה סתם לחץ בעבודה. ניסיתי לדובב אותה ולהוציא ממנה פרטים אבל היא החזירה תשובות תוקפניות כמו "מה אתה חושב, שאם יש לי בעיה אני לא אסתדר לבד?". שוב הנחתי שזו תקופה וזה יעבור לה. הפעם הראשונה שהבנתי שהמצב של אישתי קשור לסדנא הייתה כשקבענו לקחת יום חופש יחדיו ולצאת לטיול (זה היה מנהג שלנו פעם בכמה זמן). קמתי בבוקר וראיתי שהיא לא לידי במיטה. התקשרתי אליה, היא ענתה ואמרה שהיא בעבודה. הנחתי שהיה מקרה דחוף שהיא הייתה צריכה לטפל בו למרות שידעתי שגם במקרים הכי דחופים היא תמיד הייתה מודיעה ואף פעם לא נעלמת סתם כך. כששאלתי אותה מתי היא חוזרת היא ענתה "אני לא חייבת לך דין וחשבון, אתה לא שולט עליי ולא מנהל אותי". רק כשהיא אמרה את המשפט הזה נפל לי האסימון, לצערי מאוחר מידי. באותו יום היא חזרה הביתה יחסית מאוחר. ניסיתי לדבר איתה אבל מבחינתה הכל היה בסדר, היא יכולה ללכת לעבודה מתי שבא לה ולי אין שום זכות להגיד לה מה לעשות.

"אני רוצה לראות שאתה מגיש לי עוד פעם אוכל קר! בפעם הבאה שזה קורה, אני עושה לך פנס גם בעין השניה."

ככל שעבר יותר זמן, כך היא הפכה לעצבנית יותר וממורמרת יותר, ואף הפסיקה לדבר איתי. אני הרגשתי שהיא מתוסכלת אך לא הצלחתי לחדור מבעד לביצורים שבנתה לעצמה. תמיד היינו מתחלקים באופן שווה בעבודות הבית, אולם יום אחד היא החליטה שהיא לא עושה כלום בבית וסירבה בתוקף להיכנס למטבח. "מהיום אני לא עושה כלים ולא מבשלת" הכריזה בפני, כאילו אי פעם דרשתי ממנה לעשות את הדברים הללו, הרי תמיד ראינו בדאגה למשק הבית כמשימה משותפת ומעולם לא חשבנו לחלק תפקידים לפי מגדר. השיחות האינטימיות ביותר שלנו הפכו להאשמות מגוכחות על כך שבמשך שנים אני מדכא אותה בגלל היותה אישה. בניסיון נואש לשפר את היחסים ביננו, קיבלתי את הגזרות החדשות ואמרתי לעצמי שזה יעבור לה, אף אדם לא יכול להיות קיצוני כל כך לאורך זמן. כמה שאני טעיתי. היא חילקה את הבית לשני חלקים וטענה שהיא צריכה חלק שיהיה שלה, "פינה להעצמת הנשיות" היא קראה לזה. בנוסף, היא החלה להשתמש במילה "להחפיץ". הסרט הזה מחפיץ את הנשים, הפרסומת הזאת מחפיצה את הנשים ואני כגבר, אויב המין הנשי, מחפיץ את המין הנשי מעצם הולדתי. היא אסרה עליי להשתמש במילה "אישתי" בטענה שהיא לא שייכת לאף אחד. בארוחות הערב הייתה מסרבת לדבר איתי וכשהיא כבר כן דיברה היא הייתה מדברת על הדיכוי הנורא שהנשים עוברות ע"י גברים. "תני לי דוגמא" התחננתי, "איזה דיכוי עברת?" לא זכיתי ממנה לתשובה ברורה. היא זרקה לאוויר מילים כמו הטרדה מינית, אונס וכל מיני מושגים. "מישהו אנס אותך?" שאלתי. "אתה ועוד אלף גברים" קראה לי בכעס ופרשה לישון. אחרי שהיא אמרה את זה הרגשתי שכבר הגיע הגבול. בשלב הזה עוד עברה בראשי המחשבה התמימה שאוכל לקחת את העניינים לידיים אך מסתבר שזו הייתה טעות. כל דבר שאמרתי התפרש כניסיון שלי לשלוט בה ולנהל אותה.

המצב שלה הידרדר עוד יותר, היא התפטרה מהעבודה בטענה שהחברה שבה עבדה מלאה בגברים שרוצים להחליש אותה. אני הפכתי להיות המפרנס הראשי בבית, סליחה, היחיד בבית ובמעט העבודות המזדמנות שבחרה לעשות (בייביסיטר לילדים של השכנה) היא לקחה כסף במזומן וביזבזה אותו מייד. היא הפסיקה לטפח את עצמה והחלה להזניח את המראה שלה בצורה הגרועה ביותר. לטענתה, איפור, הורדת שיער מהרגליים וסידור השיער נועדו בשביל שגברים יוכלו ליהנות מהמיניות של האישה.

עכשיו אנחנו חיים בנפרד ומאוד קשה לי. המחשבה שאולי איבדתי אותה לנצח מדירה שינה מעיניי. ממה שראיתי כשהגעתי לבקר אותה בדירה החדשה ששכרה, היא עדיין עמוק בתוך הפמיניזם ולא מוכנה לחזור לעצמה. היא הייתה אישה מאוד חייכנית וחביבה שאהבה לעזור לכולם. לצערי אני לא מרגיש שנפרדנו, אני מרגיש שהיא מתה. כעת, בניגוד מושלם למה שהייתה, היא מאוד אגרסיבית, עצבנית ומתוסכלת. נכון, היא הייתה שקטה וחייכנית ומעולם לא יכלה להגיד "לא" לאף אחד ואולי הפמיניזם הביא לה כוח, אולי כעת היא יודעת לעמוד על שלה, אבל, אני שואל, מה המחיר של הכוח הזה? היא מצאה את עצמה בודדה, ממורמרת וחושבת שכל העולם נגדה.

השתנה לאחרונה ב חמישי, 04 אוקטובר 2012 02:56

3 תגובות

  • לינק לתגובה * שישי, 19 אוקטובר 2012 13:27 נכתב ע”י *

    דווקא האופן שבו היחסים שלכם התנהלו קודם לכן(למשל הדאגה המשותפת למשק הבית),זה יותר מאפיין את מה שהפמיניזם בא להשיג.
    אני לא יודעת מה בדיוק אשתך למדה בסדנא,אבל זה בטוח לא קשור לפמיניזם.

    Report
  • לינק לתגובה מישהי רביעי, 17 אוקטובר 2012 22:15 נכתב ע”י מישהי

    אוי נו באמת! אין שום קשר בין המתואר במאמר לפמיניזם.

    מה שהמאמר מתאר הוא התדרדרות נפשית של אשתו של הכותב והיאחזות נוקשה על סף האובססיבית בכללים שהיא למדה באיזושהי סדנא . על אותו משקל אשתו המסכנה יכלה לקרוא הארי פוטר ולהחליט שהיא מגרינפדור והוא מסלתרין, התוצאה האומללה הייתה אותה תוצאה.

    Report
  • לינק לתגובה פמיניסטית ולא ממורמרת חמישי, 04 אוקטובר 2012 13:43 נכתב ע”י פמיניסטית ולא ממורמרת

    זאת הכתבה הכי שטחית וסטיגמטית שאפשר היה לכתוב בנושא כמו זה. בתור פמיניסטית בעצמי אני יכולה להעיד שזה קשקוש בלבוש

    Report

השאר תגובה

יש למלא את השדות המסומנים בכוכבית.