חטיפה לאור יום

נחקר במשטרה בשל אהבת חייו

וידויים וסודות | שלישי, 09 אוקטובר 2012 18:23

הכל התחיל לפני שנתיים כשהכרתי בחורה בדרך שנראתה לי מאוד מוזרה, אתר הכרויות, אחד מיני רבים שיש כיום באינטרנט. תחילה התכתבנו במערכת האתר ומשם כבר התחלנו לבנות מערכת יחסים.

מערכת היחסים שלנו נמשכה כעשרה חודשים, כשבמהלכם חוויתי בפעם הראשונה את אותה אהבה עיוורת שכולם מדברים עליה. הפרפרים, הגעגועים, התחושה של הרצון העז לראות אותה, לדבר איתה ולחבק אותה. כמעט הכל היה מושלם בתוך היחסים שלנו למעט נקודה אחת שחורה, ההורים של אהובתי.

כבר בדייט השני היא סיפרה לי שהוריה נהגו להרביץ לה. מהרגע שהיא בחרה לשתף אותי, אני, כמו כל בחור מאוהב וגבר אמיתי, נשבעתי בכל היקר לי להציל אותה מבלי לחשוב על מה שזה ידרוש ממני בעתיד, ועל ההשלכות שזה יגרור. באמת שבראייה לאחור אני מרגיש שעשיתי כל מה שנדרש כדי להגן על אהובת ליבי, נשבע לכם. דאגתי שיהיה לה קו שיחות פרטי, וכששמעתי שההורים שלה היו בהתקף זעם, מיהרתי לביתה ולקחתי אותה לאילת, שם שכרתי לנו חדר בבית מלון.

הבלגן לא איחר להגיע. מהר מאוד, מבחור נורמטיבי שלא עשה רע בחייו, מצאתי את עצמי מתמודד מול ההורים שלה ומול חוקרי משטרה. בזמן שהיינו בבית המלון, ההורים של אהובתי בחרו להגיש תלונה ולהאשים אותי בחטיפה עוד לפני שהם בדקו את הנושא לעומק. כך איבדתי את המקום עבודה שלי.

זו הייתה תקופה כה קשה שרציתי להתרחק מהכל, חוץ ממנה, אפילו מהמשפחה שלי. כל מיני רעיונות החלו לצוץ לי בראש, לעבור לחו"ל או לחזור בתשובה ולעבור לבני ברק. בסוף, מכל הרעיונות והשיגעונות, כל מה שעשיתי היה לבלות שעות וימים בשיחות עם הבחורה בניסיון ללמוד את כול הסיפור לעומק. חוץ ממנה, נאלצתי גם "לבלות", בשיחות עמוקות עם החוקרים כדי להוכיח שאני לא אשם ושעשיתי את מה שעשיתי בשם האהבה. הוצאתי אלפי שקלים על כל ההרפתקה הזו שיצאתי אליה על מנת להציל את הבחורה שלי.

היום הגדול הגיע. היה זה אותו היום שקיבלנו הודעה שאפשר לחזור לת"א ולהגיע לתחנת משטרה כדי להתמודד עם האבא השתיין והאמא המטורפת שלה. הם כבר חיכו לנו שם. רק כשהגעתי לשם הצלחתי להבין כמה הדברים היו גדולים עלי. פתאום הרגשתי שכל התחושות והרגשות של התקופה האחרונה צפות והתפרקתי.

"אדוני השוטר, היתה פה אי הבנה, אנחנו בדיוק באמצע משחק מקדים..."

אחרי תהליך ארוך וקשה של חקירות, הצלחנו בעזרת העובדת הסוציאלית להוציא אותה לדירה של דודה שלה. בכך פתרנו את הבעיה, או ככה חשבתי. בתום ההליכים נפגשנו, עדיין מאוהבים. חשבתי, בתמימותי, שהכול מאחורינו ושמעכשיו נהיה מאושרים. שכבנו, זה היה הרגע המדהים בחיי, עם החיבור הזה שאין מילים כדי לתאר אותו, אבל מי יכול היה לנחש שזאת תהיה הפעם האחרונה? שהלב שלי לא ישאר שלם?

ימי האושר היו קצרים ואז הגיע היום השחור בחיי. אני לעולם לא אשכח את היום הזה, בחיים, את אותו רגע מקולל שבו קיבלתי ממנה את השיחה. היה זה יום כיפור ואני ישבתי בבית כנסת וחשבתי, התפללתי ודמיינתי אותה. בצאת יום כיפור התקשרתי לשאול אותה איך היה הצום ואז שמעתי את המילים, את אותן מילים שאנו הגברים הכי פוחדים מהן, "מאמי, אנחנו צריכים לדבר."

עד היום היא טוענת שהסיבה שנפרדנו הייתה הפחד שהוריה יפגעו בי. ניתקתי את הטלפון בשוק, לא קולט שזה נגמר. הלב מחמיץ פעימה, העיניים נעצמות ואני מאבד כל תחושה של שפיות. פרצתי בבכי ועליתי לקבל נאום מאימי על כמה זה היה צפוי וכמה הם ידעו כל הזמן שזה יקרה, אבל אני בשלי וכרגע הלב נצבט, שוב ושוב. אני קורא את כל המכתבים שלה פעם אחר פעם, מריץ את אותם הסרטים בראש, מנסה להבין איפה טעיתי ובמה הייתי לא בסדר.

לאחר זמן רב של דיכאון החלטתי להתחיל בתהליך של שיקום. מצאתי עבודה והתחלתי לעבוד שעות על גבי שעות, מנסה לשכוח מכל הסיפור. התחלתי להניח תפילין והאמונה שבי התחזקה. הכל לטובה, אמר לי רב אחד, והמילים שלו מחזקות אותי. אבל ככל שהזמן עובר, גיליתי שהפצע שנחרט בלב הולך ומתחזק.

היום, אחרי שנתיים שנפרדנו, אני יכול להגיד בוודאות שאין דרך להשתקם. אפשר רק לקחת את עצמך בידיים ולהחליט שהחיים ממשיכים. נכון, הפצע אולי לעולם לא יגליד, אבל אפשר תמיד להיות חכמים יותר במערכות היחסים הבאות. הפצע אולי תמיד יישאר בלב, אבל המוח ימנע את הפגיעה הבאה.

אסיים במשפט שאני לא זוכר מי אמר אותו ולמה, אבל הוא מלווה אותי מאז אותו מקרה.

"סמוך רק על עצמך, ואחרים לא יאכזבו אותך."

השתנה לאחרונה ב שישי, 23 נובמבר 2012 21:09

2 תגובות

  • לינק לתגובה ארז שישי, 29 מרס 2013 03:00 נכתב ע”י ארז

    וואו איזה סיפור!

    Report
  • לינק לתגובה morush שני, 28 ינואר 2013 00:44 נכתב ע”י morush

    וואו, בהחלט סיפור מטורף! מקווה שהכל טוב איתך עכשיו.

    Report

השאר תגובה

יש למלא את השדות המסומנים בכוכבית.